אבל זה לא אומר שזה לא דורש מאיתנו דבר או שניים.
לא באתי להסביר לכם תיאוריות על מציאת ערך. בניתי מוצרים, צוות של סוכנים, ואת קליאו, שהגתה את הדף הזה. לא עשיתי את זה כדי להוכיח משהו, אבל התהליך עצמו הוכיח לי דבר אחד ברור: האדם הוא לא בתוך הלולאה. האדם הוא הלולאה.
אם בא לכם עוד הרצאת השראה נחמדה על עתיד העבודה, זה לא הערב בשבילכם. אבל אם הבנתם שחוקי המשחק השתנו, בואו.
+מי פה הרגיש השנה, אפילו לשבריר שנייה, את החשש שקובץ טקסט או שורת קוד יכולים לעשות את העבודה שלו טוב יותר ממנו? הביצוע נהיה זול. אז הערך עובר: לשיפוט, לטעם, לניסיון, לאמון ולנקודת מבט. אני לא בתוך הלולאה. אני הלולאה. אז אם מחר בבוקר לוקחים מכם את הטייטל, מי אתם? על זה ההרצאה.
לכל מי שה-AI כבר משנה לו את העבודה, או שמרגיש שזה בדרך, ורוצה להבין מה זה אומר עליו: מה נשאר שלו כשהטייטל, הארגון והביצוע כבר לא מגדירים אותו, ומה הצעד הבא.
זו הרצאה על האדם בעידן ה-AI, ולא על כלים. לכן היא מתאימה למי שעדיין בתפקיד ורוצה להקדים, למי שבין תפקידים, ולמי שבונה משהו משלו. באולם או אונליין, לבד או עם חברים מהעבודה.
וזה בדיוק הרעיון של ההרצאה: הסוכנים שואלים, האדם עונה. האזינו.
אותה הרצאה, בשני פורמטים: באולם, או אונליין בשידור חי מכל מקום.
המערכת תמיד ניסתה לצייר לנו קופסה ולדחוף אותנו פנימה. עכשיו יש טכנולוגיה שעושה את מה שבתוך הקופסה הרבה יותר מהר מאיתנו.
נדבר על איך הופכים את המשוואה: מפאסיביות של לחכות שיחליפו אותנו, להבנה איך ה"שריטה", ה"פיזור" או הצלקת שלכם הם בדיוק מה שיגדיל ויכפיל אתכם בעולם החדש הזה.
מה קורה כשיום אחד לוקחים לכם את התווית? ה-AI כבר לא נמצא רק במשרד, הוא פוגש אותנו בכל מקום בחיים, וכשהאלגוריתם יודע לכתוב, לתכנן ולחשב יותר טוב מאיתנו, זה מערער.
אבל כשזה קורה, מתגלה הערך האמיתי. נפרק ונרכיב מחדש עמוד שדרה שמבוסס על הבנה אחת פשוטה: אני מחברת את הנקודות שלי. זה "אני" שלא תלוי באף ארגון, סביבה או סטטוס שיכולים להשתנות מחר בבוקר.
להוריד את הראש ולחכות שגל ה-AI יעבור זו לא אופציה, ומספיק עם פילוסופיה באוויר.
נצא מפה עם מהלך קונקרטי אחד, ישים ובועט, שיכריח אתכם להפסיק לחכות שמישהו אחר יבנה עבורכם או ייתן לכם רשות. איך מתחילים להפעיל את הטכנולוגיה הזאת ביומיום שלכם כדי להחזיר אתכם לעצמכם.
כי עשיתי את הדרך הזאת בעצמי. לא קראתי על זה בתיאוריה, חוויתי את זה על בשרי. מאיבוד הטייטל וקילוף התוויות, ועד לבניית מוצרים, צוות סוכנים, ואת קליאו, הכל בלי לכתוב שורת קוד אחת. אני לא באה לדבר איתכם על השראה, אלא להראות לכם בדיוק את הדרך שאני הלכתי בה.
מאז שאני זוכרת את עצמי, כששואלים אותי מי אני, אני עונה: I connect the dots.
החיים דרשו ממני הרבה. ילדת תרבות שלישית שגדלה בקניה, נווטת בין מערכות חוקים וגבולות. פרק א׳, פרק ב׳, חיבור משפחות. שכירה, עצמאית ושוב שכירה. מאובחנת עם הפרעת קשב בגיל 36. מנהלת עם קבלות שפוטרה פעמיים, ותמיד עם התחושה שיש לי הרבה יותר לתת ממה שהארגון איפשר.
היום אני מבינה שהכל היה חיבור נקודות. המערכת פשוט לא ידעה לתייק את זה, אז היא קראה לזה "פיזור", ציירה לי קופסה ודחפה אותי פנימה.
בינואר האחרון לקחו לי את התווית. אז עשיתי את הדבר היחיד שידעתי: הלכתי לבנות את מה שיגדיל ויכפיל אותי. בניתי מוצר, צוות של סוכנים, ואת קליאו, שעונה על המיילים של עצמה. הכל בלי שורת קוד אחת בביוגרפיה. שיירשם בפרוטוקול.
כשזה קורה, כשמאפשרים, מתגלה מחדש היכולת הזו שיש לכל אחד. הטוויסט, השריטה, הצלקת. תקראו לזה איך שבא לכם. זה החלק השווה, שהוא אתם.
בדרך אני פוגשת מלא אנשים שאומרים: ״נוח לי, עבודה זה כמו משפחה״, וארגונים שרק מתנסים בזהירות. אבל זה לא הולך לשום מקום. יש כאן טכנולוגיה שיכולה להעצים אותנו ולהחזיר אותנו לעצמנו, אם רק נדע לנצל אותה נכון. להתעלם, להוריד את הראש ולחכות שזה יעבור? זו פשוט לא אופציה.
בואו. יהיה מעניין.
ענת וייסמן
באולם או אונליין מכל מקום.
עלות סמלית, שהופכת ״אולי אגיע״ ל״נתראה שם״.